החלטה בתיק ב"ש 4502/05

1.       לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה) מיום 19/5/05 בב"ש 4040/05, שלפיה שוחרר המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים.

2.       כנגד המשיב הוגש כתב אישום המפרט 15 אישומים שעניינם זיוף בנסיבות מחמירות, התחזות כחייל, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נהיגה ללא רישיון וגניבה.

          עפ"י המפורט בכתב האישום, למרות שהמשיב שוחרר מצה"ל בשנת 1994 בדרגת טוראי בין השנים 2003-2005 נהג להציג עצמו בכזב כאיש צבא קבע, מפקד יחידה מובחרת בצה"ל בדרגת רס"נ וסא"ל, בעל תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים המעוניין בקשרים רומנטיים לטווח ארוך ולמטרות רציניות. המשיב הצטייד במדי צה"ל ובאביזרים שונים, לרבות כומתה אדומה ודרגות שאותן ענד על המדים. הוא הנפיק לעצמו כרטיסי ביקור להוכחת מעמדו ואף הכין לעצמו תעודת קצין. הוא דאג להצטלם כאשר הוא לובש מדי צה"ל עם הכומתה והדרגות, רשם על גבי ספרים שונים הקדשות שניתנו לו כביכול ע"י "פיקודיו", ואף דאג להצטייד באביזרים שונים, כגון: מגן יום ספורט חטיבתי שניתנו לו, כביכול, ע"י הרמטכ"ל.

          כל זאת עשה המשיב על מנת ליצור קשר עם נשים רבות ועל-מנת שמצגי שווא אלה יניעו את הנשים לקיים עימו יחסי מין ולאפשר לו לנצלן בדרך של קבלת טובות הנאה אחרות.

          המשיב רכש לעצמו מנויים באתרי היכרויות שונים באינטרנט, כאשר לעיתים השתמש בכרטיס האשראי שלו לצורך פתיחת אותם אתרים ולעיתים הוביל את הקרבנות עצמם לפתוח בשבילו ועבורו אתרים כאלה. באותם אתרים, תאר עצמו המשיב כבעל כל אותן תכונות, מעלות ומעמד כפי שפורט לעיל. כך עשה גם בעיתונים מקומיים בירושלים, שבהם פרסם הודעות היכרות, ואף במסגרת תוכניות רדיו אזוריות שונות.

          את כל האמור לעיל, ביצע המשיב כאשר הוא מתגורר ביחידת דיור נפרדת בבית הוריו בבית שמש.

          חלק מהנשים, שאותן הכיר המשיב כאמור, הסכימו, על יסוד מצגי השווא של המשיב, לקיים עימו יחסי מין. חלק מהן נתנו לו טובות הנאה שונות אחרות, אף זאת על יסוד אותם מצגי שווא. במקרה אחד, גנב המשיב מארנקה של המתלוננת כסף לאחר שקיים עימה יחסי מין.

3.       בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בדיון, שהתקיים בבית משפט השלום, לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, והדיון התמקד בשאלות קיומן של עילת מעצר וחלופת מעצר. בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב מתאריך 15/3/05 קבע בית משפט קמא, כי קיימת עילת מעצר שעניינה במסוכנותו של המשיב לשלום הציבור, אך סבר שיש מקום לשקול שחרור בחלופה ראויה. משלא נמצאה חלופה כזו, הורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

          בתאריכים 3/4/05, 11/4/05 ו-20/4/05 התקיימו דיונים בשתי בקשות לעיון חוזר שהגיש המשיב, אשר במסגרתן התבקש שחרורו לחלופות מעצר שונות. בקשות אלה נדחו ע"י בית משפט קמא. במסגרת אחת הבקשות הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב שבו נקבע, כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לאמור בתסקיר זה עוד נחזור בהמשך.

          בתאריך 18/5/05 התקיים דיון בבקשה נוספת של המשיב לעיון חוזר, שלישית במספר. שבה הוצעה, בין היתר, חלופה של מעצר בית מלא בישיבת "נוף העמק" של הרב גרוסמן במגדל העמק. העוררת התנגדה לשחרורו של המשיב. בתאריך 20/5/05 החליט בית המשפט קמא, כי ראוי לשחרר את המשיב לאותה ישיבה. לפיכך, נעתר בית משפט קמא לבקשה והורה לשחרר את המשיב לאותה ישיבה בתנאים של מעצר בית מלא, איסור שימוש במחשב ובטלפון זולת לצורך שיחות טלפון לבני המשפחה בפיקוח סגל עובדי הישיבה, ליווי המשיב לישיבה ע"י אחיו, המצאת התחייבות עצמית של המשיב, ערבות צד ג' של הרב דויטש והפקדת 10,000 ש"ח במזומן. על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

4.       תמצית טענתה של העוררת היא, כי המשיב הינו עבריין מועד, החוזר ומבצע עבירות מרמה שוב ושוב, אשר בנסיבות העניין לא ניתן לקדם את מסוכנותו בחלופת המעצר שבישיבה.

          באת-כוחו המלומדת של המשיב תמכה, מנגד, בהחלטתה של הערכאה הראשונה.

5.       לאחר ששקלתי את טענותיהם המקיפות של ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את הערר. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי זו.

          מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור מוחשית ומיידית. המדובר בגבר בן כ-33 שנים, עבריין מועד, הנושא על שכמו עבר פלילי מעיק בעבירות הונאה ומרמה. את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום דנן ביצע המשיב, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי חב הפעלה של 12 חודשים, אשר הושתו עליו בת"פ 1490/99 של בית משפט השלום בירושלים. יצוין, כי באותו עניין נדון למאסר בפועל של 36 חודשים, אף זאת בגין עבירות מרמה והונאה בכרטיס חיוב, אשר התבטאו, בין היתר, במקרים רבים של גניבת כרטיסי אשראי מנהגים שאספו אותו לרכבם כטרמפיסט בעת שהתחזה לחייל. בדומה למקרה שלפנינו, גם באותו עניין ביצע המשיב את העבירות שהורשע בהן בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (של 18 חודשים), ואף בעת שהיה אסיר ברישיון. המשיב ביצע עבירות מרמה שונות, שבעטיין ריצה עונשי מאסר בפועל, גם קודם לכן. מדובר, אפוא, בעבריין מועד, החוזר ומבצע עבירות מרמה והונאה שוב ושוב, כאשר מוראו של החוק ממנו והלאה וללא כל מעצור נפשי.

          המסקנה, כי רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב לציבור הינה גבוהה ביותר, וכי מנוי וגמור עימו להוסיף ולעבור עבירות ויהי-מה, מתחוורת לכאורה גם מהתנהגותו בעת הזו, שבה הינו עצור בגין העבירות המיוחסות לו. מסתבר, כי המשיב ממשיך בכל מסגרת אפשרית בהתחזותו ובהפרכת סיפורי בדים דומים לאלה שהובילו לביצוען של העבירות נשוא האישום (ראו את פרוטוקול הדיון מיום 1/3/05 בת"פ 342/04 שבו מסר עדות כעד הגנה, ואת מכתבו לבית משפט קמא במסגרת הליכי העיון החוזר). בדומה לכך, גם לקצינת המבחן דיווח כי היה חייל מצטיין בצבא, וכי קיבל תעודות הוקרה מאנשי צבא בכירים, המאוחסנות בדירתו. אין צורך לומר, כי בין דברים אלה לבין הנתונים העולים לכאורה מתדפיסו האישי בצבא, אין ולא כלום.

אלא שראיה נוספת ומשמעותית ביותר בעניין מסוכנותו של המשיב נמצאת בתסקיר שירות המבחן. לא למיותר להביא את דבריה של קצינת המבחן במלואם:

אנו מתרשמים, כאמור, מחוסר תובנה של בועז לבעייתיות שבהתנהגותו ולהערכתנו אינו מסוגל להימנע מעבירות בכל מסגרת שהיא. במצב זה, אנו מעריכים כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות של עבירות ואין בחלופות שהוצעו כדי להפחיתה.

          לאור כל המקובץ לעיל, אין קושי לקבוע, כי המשיב מסכן את שלום הציבור בדרגה גבוהה ביותר.

6.       גם כאשר קיימת עילת מעצר, מצווה בית משפט לשקול שמא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים חמורים פחות. בענייננו, סבר בית משפט קמא, כי החלופה של שהיית המשיב בתנאי מעצר בית מלא בישיבת הרב גרוסמן במגדל העמק הינה חלופה ראויה, שכן יש בכוחה כדי "להגשים את מטרת המעצר והיא מניעת המבקש מיצירת קשר, במיוחד בלתי אמצעי, עם בנות המין השני, אותן מבקש הוא להרשים". בתוך כך, התרשם בית משפט קמא לחיוב מרצינותו של הרב דויטש, המנהל את הישיבה, מכך שהמשיב לא יוכל לצאת מן המקום שכן מדובר במקום סגור, ומכך שהכניסה אל חדר המחשבים הנמצא בישיבה אינה חופשית אלא יש צורך בליווי מדריך. לדעתי, במסקנותיו אלו, נתפס בית משפט קמא לכלל טעות.